ד"ר אסף שבירו - מומחה בכירורגיה אורולוגית

להזמין תור בטלפון

אבנים בכליות ובדרכי השתן

תוכן עניינים בעמוד

רקע

אבנים בכליות הן מצב שכיח ביותר, ממנו יסבלו כ-10% מהאוכלוסייה, כתלות במדינה ובאקלים בו הם חיים. האבנים הן צברים של מינרלים שונים הנמצאים באופן נורמלי בשתן אולם תחת תנאים מסוימים מתרכבים ויוצרים צברים קטנים שלבסוף גדלים לכדי אבנים. האבנים נוצרות בתחילה באגן הכליה או בגביעי הכליה ובדרך כל הולכות וגדלות עם הזמן. מהכליה האבנים עשויות לנוע מטה עם זרם השתן לשופכן (הצינור המחבר בין הכליה לשלפוחית השתן) ולזרום החוצא לשלפוחית השתן ולבסוף לשירותים יחד עם זרם השתן. אבנים בדרכי השתן יכולות להיגרם מסיבות רבות – מצבים מטבוליים נרכשים או מולדים הגורמים לחוסר איזון במאזן המינרלים בשתן, מיעוט בשתיה, דיאטה העשירה בחומרים מעודדים יצירת אבנים או ענייה בחומרים המעכבים יצירת אבנים, ומצבים מבניים הגורמים לקושי בזרימה של השתן וכתוצאה מעודדים יצירת אבנים. לעיתים הנטייה ליצירת אבנים היא משפחתית וישנו שיעור גבוה יותר של יצירת אבנים בכליות אצל אנשים עם בני משפחה שגם להם אבנים בכליות.

תסמינים של אבנים בכליות ובדרכי השתן

כשנוצרות האבנים בכליות, הן לרוב לא גורמות לתסמינים כלל, ופעמים רבות הן מתגלות עקב בירור מסיבה אחרת אן כמעקב אחר אבנים בעבר. האבנים עשויות לזרום עם זרם השתן לכוון השופכנים ולגרום לחסימה שלהם. החסימה תגרום לגודש של שתן בכליה ולעליה בלחץ בכליה והיא הסיבה לכאבים העזים. הכאבים יופיעו באזור המותן ומקרינים לעיתים לכוון המפשעה. יחד עם הכאבים מופיעים לעיתים בחילות והקאות, צריבה במתן שתן, דם בהשתנה, ובמידה וישנו זיהום – חום וצמרמורות. מידת הכאבים אינה קשורה לגודל האבן, והיעלמות הכאבים אינה בהכרח מצביעה על פליטה של האבן, מכיוון שהכאב הוא קוליקי – מופיע לסירוגין.

אבחנה של אבנים בכליות ובדרכי השתן

במקרים בהם יש חשד לאבנים בדרכי השתן האבחנה כוללת בדיקות דם (בעיקר על מנת לראות את תפקוד הכליות וסימני זיהום), בדיקת שתן עם תרבית, ובדיקת הדמיה על מנת להדגים את האבן. לרוב מבצעים בדיקת CT או אולטרסאונד. CT היא המדויקת ביותר אולם כרוכה בקרינה מסוימת ולכן לעיתים בדיקת האולטרסאונד היא הבדיקה הראשונה שמבוצעת. את בדיקת ה- CT מבצעים ללא חומר ניגוד. בדיקת MRI אינה רואה אבנים בצורה טובה ולכן אינה מבוצעת לשם אבחון אבנים.

לרוב עם הופעת התסמינים המטופלים יפנו למרפאת המשפחה בה תבוצע הערכה כללית (בדיקות דם, בדיקות שתן ובדיקת הדמייה). במידה ויהיו תסמינים או סימנים משמעותיים – המטופלים יופנו למרכז לרפואה דחופה (חדר מיון) להערכה וטיפול.

לקביעת תור לייעוץ ואבחון אצל ד"ר שבירו לחצו כאן

טיפול באבנים בכליות ובדרכי השתן

הטיפול באבנים תלוי במספר גורמים:

  1. גורמים הקשורים למטופל/ת: תפקוד הכליות, היסטוריה רפואית, המצב הרפואי הכללי, מבנה מערכת השתן, ומבנה הגוף.
  2. גורמים הקשורים לאבן: ממדי האבנים, מיקום האבנים, הרכב האבנים, מידת החסימה שלהן והתסמינים להם הן גורמות, נוכחות זיהום, מידת ההשפעה של האבנים על התפקוד של הכליות, ומשך הזמן בו ישנה החסימה.

במקרים רבים ניתן לעקוב אחר אבנים בכליות ואף אבנים חוסמות, ללא צורך בטיפול מיידי. אולם במקרים רבים יש צורך בטיפול ניתוחי – דרך פתח השופכה (מלמטה) או דרך המותן (מלמעלה), או טיפול חוץ-גופי בעזרת גלי הלם. במקרים נדירים מאוד יש צורך בניתוח פתוח או רובוטי/לפרוסקופי על מנת להוציא האבנים מדרכי השתן.

במקרים בהם האבן חוסמת השופכן אולם אינה גדולה יחסית (בדרך כלל עד 5 מ"מ), אינה גורמת לכאבים עזים או בחילות/הקאות, וללא נוכחות של זיהום – ניתן לעקוב אחר האבן אחת לשבוע-שבועיים, למשך למספר שבועות (לרוב 4-6 שבועות) ובחלק גדול מהמקרים האבן אכן נפלטת עצמונית. ברוב המקרים האחרים מומלץ על טיפול ניתוחי ולא על מעקב עקב הסיכויים הקטנים לפליטה עצמונית של האבן או עקב התופעות להן האבן גורמת.

במקרים בהם ישנן אבנים בדרכי השתן לרוב יש צורך במעקב ארוך טווח במרפאה, ול-50% מהמטופלים להם אובחנה אבן תהיה אבן נוספת ב-10 השנים העוקבות. במקרים של אבנים חוסמות, במידה והחסימה היא לתקופה קצרה, לא צפוי נזק ארוך טווח לכליה. אולם, במקרים של חסימה מעבר למספר שבועות – מתחיל להיגרם נזק מצטבר לכליה ותפקודה. לאחר תקופה ארוכה יותר בה הכליה חסומה – חודשים ואף שנים – ניתן לאבד חלקים משמעותיים מתפקוד הכליה עד כדי אובדן מלא של תפקודה! לכן יש צורך גם בהמשך מעקב, וגם ברגישות לתסמינים של אבנים בדרכי השתן ופנייה לטיפול רפואי במקרה והם נשנים.

המעקב המרפאתי יכלול שיחה, בדיקה גופנית מכוונת, בדיקות דם, בדיקות דם, ובדיקת הדמייה (לרוב בדיקת אולטרסאונד ולעיתים CT). מטרת המעקב היא לבחון את המצבים העלולים לעודד יצירת אבנים, לאתר בעיות בדרכי השתן שעלולות להיגרם כתוצאה מאבנים, לעקוב אחר אבנים קיימות, ולאבחן אבנים חדשות על מנת לטםל בהן לפני שגורמות לחסימה.

בנוסף, יש לשוחח במקרים רבים על הסיבה שבגינה נוצרו האבנים ואיך למנוע אותן. ולשם כך יש צורך לבצע בדיקות שתן מכוונות (איסוף שתן ל-24 שעות) ולעיתים גם אנליזה של אבן שנפלטה עצמונית או נשלפה בניתוח. במידה ונמצאת נטייה מטבולית לפתח אבנים, ינתנו המלצות למניעה כולל דיאטה או טיפול תרופתי. בנוסף להמלצות מותאמות לכל מטופל/ת, המלצה הניתנת ברוב המקרים היא הקפדה על שתיה מרובה לכל אורך היום, על מנת לדלל את השתן ולהפחית את ריכוז המינרלים שבו.

הטיפולים הניתוחיים שמבצע ד"ר שבירו לטיפול באבנים בכליות ובדרכי השתן:

זהו הניתוח הנפוץ ביותר היום לטיפול באבנים חוסמות, ומטפל גם ברוב האבנים בכליה שאינן חוסמות. זהו ניתוח אנדוסקופי בו מוחדרת מצלמה זעירה לדרכי השתן. הניתוח נמשך כחצי שעה ועד שעתיים, כתלות במיקום גודל ומרקם האבן, וכן מבנה מערכת השתן. דרך המצלמה ניתן להעביר סיב לייזר המשמש לפירוק האבן, ואמצעים שונים כגון מלקחיים וסלסלה לשם איסוף והזזה של פיסות אבן. במהלך הניתוח האבנים לרוב מרוסקות לפירורים קטנים, ולעיתים מבוצעת הוצאה של פיסות אבן אל מחוץ לגוף. את הפירורים שנותרו במערכת השתן המטופלים משתינים החוצה מבלי להרגיש. לאחר הניתוח לעיתים ניתן להשתחרר הביתה כבר באותו היום, ולעיתים יש צורך בשהות של לילה בבית החולים. בתום הניתוח מושאר תומכן שופכני (Double-J stent) למשך כשבועיים אותו יש להוציא בהמשך בציסטוסקופיה במרפאה.

ניתוח שבו בעזרת מצלמה המוחדת לדרכי שתן מבוצע ריסוק האבנים בשלפוחית השתן בעזרת לייזר או אנרגיה מכנית, ופינוי של כל הפירורים החוצה. בסוף הניתוח בדרך כלל מושאר קתטר למשך מספר שעות עד יממה.

מדובר בניתוח בו מבוצעת כניסה עם שרוול דרך עור המותן ואל הכליה, על מנת לקבל גישה למערכת השתן ולאבנים. הריסוק מתבצע באמצעות מכשירים גסים וחזקים יותר מאשר סיב לייזר המשתמשים באנרגיה מכנית לפירוק ופירור של האבנים. הניתוח נמשך כ-2-4 שעות. בתום הניתוח מושאר תומכן שופכני (Double-J stent), נפרוסטום (צינור ניקוז היוצא מהמותן) וקתטר שופכתי. בהדרגה מוצאים הקתטר השופכתי והנפרוסטום, ולרוב ניתן להשתחרר 2-3 ימים לאחר הניתוח.

טיפולים ניתוחיים נוספים הקיימים לאבנים בכליות ובדרכי השתן:

מדובר בניתוח המתבצע בהרדמה מלאה בדרך כלל, ומתבצע בעזרת מערכת הכוללת מיטה, זרוע רנטגן, ומכשיר להפקת גלי הלם. במהלך הניתוח מבוצע ירי ממוקד של גלי ההלם על מנת לפרק את האבנים לפיסות קטנות שיצאו עצמאית עם זרם השתן בזמן ההשתנה בתקופה שלאחר הניתוח. הניתוח הוא אינו פולשני כמו ניתוחים אחרים, אולם יעילותו פחותה במידת מה מהשיטות האחרות. הניתוח מתאים לאבנים בגביעים אמצעיים ועליונים בכליה שאינן גדולות מאוד, או לאבנים בשופכן. ישנם מקרים בהם חל איסור לבצע ניתוח זה – הריון, נוכחות של זיהום, נוכחות של חסימה בדרכי השתן, מקרים בהם יש בעיה בקרישת הדם, ועוד. במקרים אחרים הניתוח אינו מומלץ – אבנים גדולות מעל 2 ס"מ, אבנים קשות, אבנים הנמצאות בגביע תחתון של הכליה, אבנים במרחק גדול מדופן המותן (בשל מבנה גוף ועוד משקל).

זהו ניתוח פולשני המבוצע במקרים קיצוניים ונדירים בהם לא ניתן לבצע הניתוחים האחרים בשל אילוצים אנטומיים או צורך בניתוח אחר של אותה הכליה. בניתוח מבוצע חתך בכליה או באגן הכליה ושליפה של האבנים, ולאחר מכן תפירה של החתך באגן הכליה.

הסוגים העיקריים של אבנים בכליות הם:

אבנים אלה מהוות כ-80% מסך האבנים בדרכי השתן, ובדרך כלל מורכבות מסידן הקשור לאוקסאלאט ולעיתים לזרחן. אבנים אלה יכולות להיווצר עקב מספר סיבות:

  • הפרשת יתר של סידן בשתן – מצב הנגרם אף הוא ממספר סיבות: ספיגת יתר של סידן במערכת העיכול וצורך בהפרשתו בשתן (עקב דיאטה עשירה בסידן או מצב מטבולי הגורם לספיגת יתר של סידן במעיים), שחרור של סידן מהעצמות עקב ספיגה פתולוגית של עצם, רמה גבוהה של הורמון פארא-תירואיד PTH, או מחלות אחרות המערבות את העצמות), או דליפת סידן בשתן (עקב תרופות או מחלות המערבות הכליות). 
  • פעילות נמוכה של מעכבי יצירת אבנים בשתן או פעילות גבוהה של מעודדי יצירת אבנים – רמה נמוכה של ציטראט או מגנזיום, רמה גבוהה של חומצה אורית, רמה גבוהה של אוקסאלאט, שינויים במאזן החומציות של השתן.

מהוות כ- 7% מסך האבנים. הן נוצרות מהסיבות הבאות:

  • רמות גבוהות של חומצה אורית בדם היכולות לנבוע מצריכת יתר של חלבונים (צריכה של כמות גדולה של בשרים, מוצרי חלב, תרד, פטריות, חלק מהדגים ועוד), או יצור יתר של חלבונים (לסובלים ממחלת שיגדון Gout או למקבלים טיפול כימותרפי).
  • נטייה לשתן חומצי יחסית אשר גורם להתגבשות של אבני חומצה אורית – יכול להיווצר מנטייה גנטית לחומציות יתר של השתן, ומחלות גנטיות נדירות אחרות של הכליות.

מהוות כ- 7% מסך האבנים בכליות. אבנים אלה מורכבות מתרכובת מינרלים הנקראת Struvite ומכילה מגנזיום, אמוניום וזרחן. האבנים הללו נוצרות בנוכחות זיהום ארוך טווח בדרכי השתן. האבנים מסוג זה יכולות להגיע לגדלים גדולים מאוד ואף למלא חלק או כל מערכת השתן העליונה (אבן יציקה חלקית או שלמה). הטיפול הוא בדרך כלל בניתוח מלעורי PCNL. יש חשיבות עליונה לטיפול מלא באבן ללא השארת פירורים במערכת השתן לאחר הניתוח, מכיוון שהאבנים נוטות לגדול ולהיווצר שנית. בנוסף, יש חשיבות לטיפול אנטיביוטי וסילוק הזיהום. 

אבנים נדירות יחסית המהוות 1-3% מסך האבנים. נגרמות עקב מחלה גנטית נדירה הגורמת להצטברות של חומצת האמינו ציסטאין במערכת השתן. הציסטאין מופרש בשתן, מתחבר בינו לבין עצמו ויוצר מולקולות ציסטין. אלו מצטברות ויוצרות האבנים. למחלה זו נטיה משפחתית, וחולים אלה יוצרים אבנים בקצב גבוה מאוד. יש חשיבות עליונה להצמדות להמלצות תזונה, שתיה מרובה מאוד וטיפול תרופתי מתאים. כמו כן מעקב מרפאתי הדוק כולל בדיקות הדמיה על מנת לזהות אבנים לפני הופעה של מצבים דחופים. כל אלו מטרתם למנוע נזק כלייתי ארוך טווח.

שאלות נפוצות על אבנים בכליות

אבנים בכליות הן גושים מוצקים שנוצרים ממינרלים ומלחים בשתן. הגורמים כוללים לרוב מיעוט בשתייה, נטייה להפרשת יתר של מינרלים שונים בשתן (כמו סידן, אוקסאלאט, חומצה אורית), נטייה להפרשה בחסר של חומרים המעכבים יצירת אבנים (ציטראט), תזונה עשירה במלח או חלבון, הפרעות מטבוליות, או גנטיקה.

התסמינים כוללים כאבים עזים במותן או בבטן בצד בו נמצאת האבן, דם בשתן, בחילות, הקאות, ותכיפות או קושי במתן שתן.

אבנים קטנות בכליה בדרך כלל אינן מסוכנות, אך אבנים גדולות בכליה או אבנים חוסמות השופכן (הצינור המחבר את הכליה לשלפוחית השתן) עלולות לגרום לכאבים עזים, זיהומים, ואף פגיעה בכליות.

הבדיקות הנפוצות הן בדיקות דם ושתן, בדיקת אולטרסאונד, ו- CT ללא חומר ניגוד.

הטיפול תלוי בגודל ובמיקום האבן: אבנים קטנות בכליה או בשופכן עשויות לצאת לבד, בעוד שאבנים גדולות או חוסמות עשויות לדרוש ריסוק בגלי הלם, ניתוח אנדוסקופי בלייזר, או ניתוח בגישה מותנית.

בניתוח אנו נכנסים דרך פתח ההשתנה עם מצלמה דקה, מוצאים את האבנים הזקוקות לטיפול ומפרקים אותן בעזרת סיב לייזר דקיק. לעיתים ניתן לשלוף חלקים של אבן או אבן בשלמותה החוצה בעזרת סלסלה. יתר הפיסות נשטפות החוצה עם ההשתנה.

תפקיד הסטנט לאפשר זרימה של השתן לאחר הניתוח. בשל האבן החוסמת ובשל הגירוי לשופכן הנגרם מהניתוח עשויה להיווצר בצקת בשופכן שעלולה לחסום אותו. לכן משאירים השופכן עד שהבצקת חולפת (בדרך כלל מספר ימים עד שבועיים).

במידה ומושאר סטנט עם חוט היוצא מפתח ההשתנה – ניתן להגיע למרפאה ולשלוף אותו. במידה והסטנט הוא כולו פנימי – יש להוציאו תחת ציסטוסקופיה גמישה (בדרך כלל במרפאה).

כדאי לפנות מיד לרופא/ת המשפחה או לחדר מיון, במיוחד אם הכאבים מלווים בחום, דם בשתן, או קושי במתן שתן.

שתייה מרובה של מים יכולה לעזור בהעברת אבנים קטנות. טיפולים טבעיים כגון שימוש בפטרוזיליה לא הוכחו במחקרים כיעילים אולם נמצאים בשימוש די נרחב. יש להתייעץ עם אורולוג לפני השימוש בטיפולים טבעיים.

שתיית נוזלים צלולים בין 2-2.5 ליטר ליממה, הפחתת צריכת מלח, אוקסלטים (כמו בשוקולד ותרד), וחלבון מן החי, וכן צריכת מיץ לימון או מיץ הדרים אחר (עדיף למהול במים או לשתות עם קש על מנת לא לפגוע באמייל של השיניים).

סוגי האבן השונים לרוב נגרמים מסיבות שונות, וסוג האבן עשוי להשפיע על הטיפול והמניעה. לדוגמה, אבני חומצת שתן עשויות להתמוסס בטיפול תרופתי, בעוד שאבני סידן דורשות לעיתים ריסוק או ניתוח.

כן, גנטיקה, היסטוריה משפחתית, הפרעות מטבוליות כמו גאוט, ומחלות כרוניות כמו סוכרת או קרוהן מגבירים את הסיכון לפתח אבנים בדרכי השתן.

קבלת קהל בתיאום מראש בטלפון, בווטסאפ או בטופס יצירת קשר

לפגישת הייעוץ יש להביא מסמך המפרט הרקע הרפואי הכללי, מסמכים אודות אשפוזים, ניתוחים, או ביקורים מרפאתיים רלבנטיים, תשובות בדיקות דם ושתן עדכניות ופענוח של בדיקות הדמיה יחד עם דיסק הבדיקה. במידה ובוצעו בדיקות אחרות כמו ציסטוסקופיה, או בדיקות השתנה (אורודינמיקה, אורופלומטריה, שארית שתן) – יש להביא את תשובתן.

ליצירת קשר אנא מלאו את הטופס

עמודים באתר

צרו קשר:

מפת הגעה: